סלקום ישראל בע"מ נ' לובנה

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תובענה, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, ובמסגרתה נתבעה המבקשת לשלם למשיבה סכום של 33,698 ₪. מנספחי כתב התביעה עולה, כי סכום התביעה מורכב מסכומים שונים, עבור מספר קווי טלפון סלולארי, בגין החזר שווי הטבות ו"הסרת שירות עם התחייבות", בנוסף לחיובים עבור השימוש בקווים.

במסגרת התנגדותה טענה המבקשת, כי בשנת 2006 ביקשה להצטרף לשירותי הטלפון הסלולארי של המשיבה, ולקבל ארבעה קווי טלפון. הוצעה לה עיסקה, לפיה תשלם מדי חודש סכום קבוע של 750 ₪. לאחר זמן גילתה, כי החיובים החודשיים הנשלחים אליה עולים בסכומם על הסכום המובטח. לטענת המבקשת, פנתה אל המשיבה לתיקון הטעות, טלפונית ובנקודת השירות שלה, אך פניותיה לא הועילו. כאשר הודיעה לבסוף, כי ברצונה להתנתק מהשירות של המשיבה, החל נציג המשיבה לשכנע אותה להישאר לקוחת החברה, והציעה לה עיסקה טובה יותר, במסגרתה תשלם סכום חודשי קבוע של 500 ₪, ואף תקבל מכשירים חדשים יותר, ללא תשלום נוסף. גם לאחר העיסקה החדשה הגיעו חיובים גבוהים מהמובטח, ואז החליטה לפנות למשיבה בכתב, בעזרת עורך דין. לטענת המבקשת, היא זכאית לבטל את העיסקה מחמת הטעייה, או כל עילה אחרת, כגון יצירת מצג שווא.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני נחקרו המבקשת ובתה, אשר מסרה גם היא תצהיר בתמיכה לנטען. המבקשת עמדה בחקירתה על טענתה, לפיה הובטח לה כמפורט בתצהיר, אך אישרה, כי לא טרחה לראות כיצד באה אותה הבטחה לידי ביטוי בהסכמים הכתובים, לא בפעם הראשונה וגם לא בפעם השנייה, אלא נתנה אמון בדברים שנאמרו לה בעל פה (אם כי טענה שבפעם הראשונה נכתבו "ניירות" בעניין תוכן ההסכמה, אך אלו לא נשמרו אצלה). המבקשת טענה, כי לאורך כל הדרך שילמה את החשבוניות שנשלחו לה, למרות שחלקה על סכומן ועל התאמתן למובטח, משום שמנהגה הוא לשלם עבור חיוביה, אך לא ישבה בחוסר מעש, אלא התקשרה לחברה, הגיעה לנקודת השירות, ולבסוף פנתה במכתב עורך דינה. בתה של המבקשת היתה עדה למעמד ההתקשרות עם המשיבה, וחיזקה טענת אמה בדבר סכומי העיסקה המובטחים.

בתום החקירות הנגדיות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

לטענת המשיבה, טענותיה של המבקשת בעל פה נסתרות על ידי הסכמי ההתקשרות עצמם, ועל כן אין בהן כדי לשמש הגנה מפני התביעה. המבקשת לא טרחה לקרוא את ההסכמים שעליהם חתמה, ועל כן אינה רשאית להתגונן בטענות הנובעות מהבטחות שניתנו לה, לטענתה, בעל פה.

על פי הפסיקה, בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, ניתן להעלות גם טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, שכן אין ביהמ"ש בוחן, בשלב זה, כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו.

לטעמי, טענותיה של המבקשת בדבר ההבטחות שניתנו לה הועלו באופן מפורש, ברור ומפורט, ודי בהן כדי להצדיק מתן רשות להתגונן מפני התביעה. הטענות נתמכות גם בעדות הבת, ועמדו במבחן החקירה הנגדית. יתר על כן, שעה שמדובר בהסכמים המשתרעים על פני עשרות עמודים, ובהם מפורטים פרטי פרטיה של ההתקשרות, אין לשלול מראש את אפשרותה של המבקשת להתגונן בטענה, כי תוכן ההסכמים בפועל סתר את הדברים שנאמרו לה בעל פה, ושבהם נתנה אמון מוחלט.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את הבקשה, ונותנת למבקשת רשות להתגונן.

לאור קבלת הבקשה, אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪ ומע"מ. סכום זה לא ישולם כעת, אלא בתום ההליך העיקרי, וככל שתזכה המשיבה בתביעתה – תוכל לקזזו.

כאמור, ההתנגדות מתקבלת. הליכי הוצל"פ מעוכבים.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובעת תגיש תצהירים מטעמה, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובעת, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובעת לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד ניסן תש"ע, 29 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: